בימים אלה, חלקנו מוצפים חרדה עקב חשיפה לאירועים קשים ומסכני חיים.
מילים כמו "טראומה" ו"פוסט טראומה" חוזרות ועולות.
אנשים רגישים יותר, עשויים להיזכר ולחוות מחדש חוויות טראומטיות מהעבר.
מה ההבדל בין "חרדה", "טראומה" ו"פוסט טראומה"?
מה התסמינים? איך מטפלים ולמה חשוב לתת טיפול ראשוני לטראומות באופן מיידי?
חרדה, טראומה והפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) קשורים זה לזה.
חֲרָדָה:
החרדה היא ציפייה לאיום עתידי, בניגוד לפחד שהוא תגובה לאיום ממשי.
שני המצבים הללו, פחד וחרדה, חופפים זה לזה, אך גם נבדלים זה מזה, כאשר הפחד קשור לעיתים קרובות לעלייה בעוררות אוטונומית הנדרשת על מנת להילחם או לברוח (flight/fight), מחשבות על סכנה מיידית והתנהגויות תקיפה או בריחה בעוד שחרדה קשורה למתח בשרירים, ערנות מוגברת לקראת סכנה עתידית והתנהגויות זהירות או נמנעות.
חרדה ופחד הן תגובות הישרדותיות וטבעיות ללחץ או איום, אך חרדה ועשויה להפוך להפרעה כשהיא מוגזמת ופוגעת בהתנהלות ביומיום.
טראומה:
אירועים מלחיצים עלולים להסתיים בהיווצרות טראומה נפשית.
טראומה יכולה להיות פיזית או רגשית ועלולה לנבוע מחוויות שונות כגון מוות של אדם קרוב, גירושין, פיטורין, תאונות, אסונות טבע או אלימות.
גם אירועים שאמורים להיות משמחים כמו סיום בית ספר תיכון או חתונה עשויים להיות טראומתיים כך שבאופן מעשי אירועים רבים – גם כאלה שאמורים להיות נעימים – יכולים להחוות על ידנו כאירועים מלחיצים ומעוררי חרדה.
אנשים עשויים לחוות מגוון של תגובות רגשיות ופיזיות לטראומה, כולל הלם, הכחשה, כעס וחוסר תחושה רגשי.
יש הבדל בין אדם לאדם. חלק יגיבו ברגישות גדולה יותר. אנו נגדיר את האירוע כ"טראומה" כאשר המגיב יהיה עסוק במחשבות בלתי פוסקות על מה שקרה, יביע דאגה או חשש מהעתיד ויבטא סימפטומים גופניים של חרדה כמו אי שקט, מתח בשרירים, אי נוחות בבטן עד שלשולים ובחילות, הזעה מוגברת, רעד בידיים ותחושות זרמים בגוף.
הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
PTSD היא סוג ספציפי של הפרעת חרדה שיכולה להתפתח החל ממספר חודשים לאחר חשיפה לאירוע טראומטי.
PTSD כרוך בתסמינים מתמשכים וחודרניים כגון פלאשבקים, סיוטים וחרדה קשה, שיכולים להתעורר – ולהימשך חודשים ואף שנים לאחר האירוע הטראומטי.
בעוד חרדה וטראומה הם מושגים רחבים, PTSD היא אבחנה קלינית עם קריטריונים ספציפיים הקשורים לאופי התסמינים, משכם ועוצמתם בעקבות אירוע טראומטי.
התעוררות הפרעת דחק פוסט טראומטית
דן ואשתו נפרדו לפני כשנה.
הפרידה היתה קשה מאד עבור דן וגם כעבור שנה הוא מתקשה להתאושש, מתאבל על הפרידה, וכועס מאד על גרושתו. הדבר משפיע לרעה על תפקודו בעבודה. בשבועות האחרונים עולים גם זיכרונות קשים ופלשבקים מתקופת שירותו הצבאי.
יתכן ודן סובל מהפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD), נראה כי דן סוחב עימו טראומה מודחקת מתקופת שירותו הצבאי, והפרידה הקשה לאחרונה מעוררת אותה. יתכן ודן מתמודד כרגע עם שתי טראומות המעצימות זו את זו – אחד בעבר והאחרת בהווה.
תסמיני הפרעת לחץ פוסט טראומטית
התסמינים של PTSD יכולים להשתנות בחומרתם וייתכן שלא יופיעו מיד לאחר האירוע הטראומטי. הם מקובצים בדרך כלל לארבע קטגוריות:
מחשבות חודרניות
מחשבות חוזרות ומציקות על הטראומה המעוררות תגובות רגשיות עזות ויכולות לבוא לידי ביטוי גם פלאשבקים.
דן חי מחדש את האירוע הטראומטי משירותו הצבאי באמצעות זיכרונות, חלומות וסיוטים.
הימנעות
הימנעות ממקומות, אנשים או פעילויות המזכירות לדן את האירוע הטראומטי.
הסתגרות, רתיעה או הימנעות מלדון בחוויה הטראומטית עם אחרים.
אבדן עניין מפעילויות מהנות
קושי לשמור על יחסים קרובים, קהות רגשית ותחושת נתק מאחרים.
אבדן העניין והקושי לשמור קשר עשוי להיות קשור לפרידה שאירעה לאחרונה, אך הדבר מהווה גם סימפטום לחווית דחק פוסט טראומטית מהעבר.
שינויים שליליים בחשיבה ובמצב רוח
מחשבות שליליות מתמשכות של דן על עצמו או על אחרים.
תחושת אשמה על מה שאירע או האשמת אחרים.
קושי לזכור היבטים חשובים של האירוע הטראומטי.
תחושות מתמשכות של פחד, כעס, אשמה, בושה או עצב.
שינויים בתגובות פיזיות ורגשיות
עצבנות תכופה, התפרצויות כעס או קשיי ריכוז.
ערנות יתר. קושי להירדם או לחוות שינה נינוחה ועמוקה.
בהלה ומודעות יתר לאיומים פוטנציאליים.
עיסוק בהתנהגויות מסוכנות או שימוש בסמים כדרך להתמודד.
כיצד מטפלים ?
חשיפה הדרגתית
חשיפה הדרגתית לזיכרונות הקשורים לטראומה בסביבה בטוחה ומבוקרת.
דן מתאר, לעיתים לראשונה, את האירוע הטראומטי בפרטי פרטים תוך התמודדות עם מצבים ותחושות גופניות הקשורות לטראומה.
תיאור האירוע ועיבודו לפרטים נעשים בהדרגה ובזהירות. כשמתחילים להתעורר סימפטומים גופניים נערכת הרפיה ועיבוד מיידיים.
החשיפה עוזרת לעבד את החוויות הטראומטיות באופן מטיב, מחזקת את יכולת ההכלה של המטופל ומפחיתה את עוצמת התגובות הרגשיות שלו לאורך זמן.
טכניקות ניהול מתח והרפיה
תוך כדי חשיפת האירוע ותיאורו נעשה שימוש בטכניקות הרפיה כגון נשימה עמוקה, התקרקעות או/ו התמקדות (focusing) מאפשרים לנהל את הגוף כאשר מתעוררים סימפטומים פיזיים ורגשיים.
היכולת להרגיע את הגוף מאפשרת לעבד את הסיפור בצורה מחזקה ומטיבה, ומעניקה למטופל מיומנויות להרגעה עצמית.
ארגון מחדש קוגניטיבי
זיהוי דפוסי חשיבה ואמונות שליליות הקשורים לטראומה.
הטיפול מאתגר את דפוסי החשיבה באמצעות תיאור, כתיבה ו/או דיון על האירוע והשפעתו, מתמקד בהבנה ובשינוי דרך החשיבה על החוויות הטראומטיות תוך זיהוי והחלפת מחשבות חוסמות ולא רציונליות במחשבות מאוזנות, מציאותיות, בונות ומעצימות יותר.
הפרעת דחק פוסט טראומטית ניתנת לטיפול, וטיפולים ותרופות זמינים כדי לעזור לאנשים לנהל ולהתגבר על הסימפטומים שלה. התערבות מוקדמת יכולה לעשות הבדל משמעותי בתהליך ההחלמה. טיפול מהיר, רצוי עוד בשלב הראשוני וקרוב לחשיפה, מאפשר עיבוד מיטבי של האירוע הטראומטי.
יש הנוטים להדחיק אירועים טראומטיים. אחרים נוטים להתעסקות אובססיבית ובלתי פוסקת באירוע אותו עברו. לא תמיד דיבור על האירוע הוא דיבור מטיב. תיאור האירוע שוב ושוב ללא עיבוד מנטלי, קוגנטיבי ונפשי עשוי לקבע את האירוע באופן חוסם ומזיק, להחמיר את סבלו של האדם ולבלבל אותו יותר.
כדאי להיפגש עם מטפל המומחה בטראומה, רצוי מטפל גוף נפש, בסמוך לאירוע, כדי לעבד אותו באופן מיטבי מבחינה קוגניטיבית ונפשית.
הזמן אינו מטיב עם טראומה בלתי מטופלת. להיפך. הדחקת הטראומה וסימונה בגוף עשויים לעורר הפרעת דחק פוסט טראומטית חודשים ושנים לאחר האירוע, לפעמים בעקבות אירוע אחר, מה שמייצר אירוע מורכב וקשה יותר לטיפול.
תגית הלפרין היא פסיכותרפיסטית ומטפלת גוף נפש.
מטפלת במצבי לחץ, חרדה וטראומה בקליניקה פרטית במודיעין ובקריית טבעון
